C.S.I - זירת הפשע לאס וגאס "זירת הפשע" היא תוכנית טלוויזיה אמריקאית המשודרת בערוץ הראשון: כל אחד מפרקיה, עוסק ברצח אכזרי שהתרחש בעיר ההימורים לאס וגאס, כשאנשי המחלקה לזיהוי פלילי, מצליחים לפענחו בארבעים וחמש דקות נטו. הם טובים מאד במלאכתם, "המזהים": יוצאים למקום בו נמצאה הגופה, מאירים בפנסיהם, מתבוננים במיקרוסקופים, מחטטים בגוויות, לוחצים על כפתורי המחשב והתעלומה נפתרת. הרוצחים נתפסים, הרעים יענשו, הטובים יוצאים לזירת פשע אחרת, בה נצפה בשבוע הבא. Happy End. כולנו מכירים את הנוסחה: היא חוזרת על עצמה ב"חוק וסדר", שם מצליח פרקליט מחוזי נמרץ להעמיד לדין ולהעניש את הרעים מאד, כשתמיד תמיד, הוא מצליח לעשות זאת, על אף המכשולים שמעמידים בדרכו, פוליטיקאים מושחתים, ראשי ערים העומדים לבחירה מחדש, שופטים רחמנים... העולם כולו נגדו והוא מנצח.
ארצות הברית של אמריקה היא מדינה של מוסכמות: כל אזרחיה, למעט מיעוט קטן שבשנת 2000 מרד והטיל בקלפי שלושה מיליוני פתקים בעד מועמד "הירוקים" ראלף ניידר - מסכימים, שאין צורך ביותר משתי מפלגות, על כי ההבדל ביניהן, הוא כמו ההבדל שבין תאום סיאמי אחד לשני. מוסכם על מחצית האוכלוסייה, שאין צורך להתאמץ ולהצביע בבחירות לנשיאות, בית הנבחרים והסנאט, כשם שמוסכם על שני שלישיה, שאין תועלת בהליכה לקלפי, לבחירת ראשי ערים או חברי מועצות מוניציפאליות. מוסכם על הרוב המכריע של אזרחי ארצות הברית שמדינתם היא הטובה ביותר מכל מדינות העולם, שמנהיגיהם וכל שאר האמריקאים, שהם מכירים מהטלוויזיה וממדורי הרכילות - הם החכמים, נבונים, משכילים ומנצחים - יותר מכל מנהיגי מדינות העולם והדמוקרטיה האמריקאית היא הטובה ביותר. גם סרטי הקולנוע והטלוויזיה מאמריקה - הם בטוחים בכך - הם הטובים ביותר. כולם מסכימים באמריקה שהם הנקיים, המחונכים (מחזיקים את המזלג ביד ימין), מלומדים (בשלושים מדינות בארה"ב, מחייבים החוקים המקומיים ללמד את תורת "הבריאה" בצד תורת-דרווין), החופשיים (95 אחוזים לא שמעו מעולם על הסנאטור ג'וזף מק-ארתי או על הוצאתם להורג של יוליוס ואתל רוזנברג, או על הקולונלים הדרום-אמריקאיים, בוגרי "בית הספר של אמריקה" של הפנטגון) - הם משוכנעים שהצרפתים אינם מתרחצים, הרוסים הם קומוניסטים או קומוניסטים-לשעבר ו/או רועי-זונות וחלוצי הטיסה לחלל היו אמריקאיים. כשישמעו על הפלישה האמריקאית לברית המועצות אחרי המהפכה הבולשביקית או, על כך שארצות הברית מימשה את זכות הווטו שלה יותר ממאתיים פעמים ואילו ברית המועצות רק פעמיים - יתקשרו לאף.בי.אי ויודיעו על "סוכן זר" בסביבתם...
גם "יהודי ארצות הברית" יודעים הכול טוב יותר מיהודי שאר העולם ובוודאי שהם יודעים מה טוב ל"אחיהם" בישראל, עליהם הטילו להיות חוד החנית של הדמוקרטיה האמריקאית במזרח התיכון. כשהם ובניהם יחיו בשלום ובשלווה במולדתם "ארצות הברית של אמריקה". במכתב שהתפרסם ב"הארץ" ב-13 באפריל, הציע אריה האס מירושלים, שכל יהודי אמריקאי שיתרום לישראל 5000 דולר בכל שנה, יקבל זכות בחירה לכנסת... "יהודי" באמריקה, הוא ברירת-מחדל. בניגוד למדינה היהודית-דמוקרטית, בה נרשמת דת האזרח בתעודת הזהות (אך לא בדרכון) - בארה"ב אין רישום של דת-האזרחים, גם לא התושבים ("גרין קרד") על פי דתם. כשאנו קוראים על "יהודי אמריקה", הכוונה לאמריקאים המבקרים בבתי כנסת (בניגוד לישראל, הם יכולים לבחור בתפילה על פי ההלכה או לבקר בבית כנסת שבראשו רבנית) או, שלצרכי עסקיהם הם חברים בארגון יהודי, קנטרי-קלאב ושולחים את ילדיהם לבתי ספר של יום ראשון כדי ש"ישארו יהודים". אם תאמר לאמריקאי-יהודי "חם" כזה, שבישראל: 55 שנה לאחר הכרזת עצמאותה כ"מדינת היהודים", אין עדיין חוקה, אף לא טיוטת-חוקה - יסתכל עליך כאילו היית חייזר ותסווג כ"לא ציוני" או "יהודי אנטישמי" רחמנא ליצלן.
סקרים אומרים לנו שהרוב המכריע של "היהודים האמריקאים" (במירכאות, כי אין כל דרך לדעת מי הוא יהודי בארה"ב, אלא אם הוא מזדהה ככזה, ועל כך במאמר אחר) מרוצה מהפלישה לעיראק, כדי להנחיל "דמוקרטיה" במרחקים - בעצמם, הם מניחים לקבוצה קטנה של מיליארדרים יהודים לכנות עצמם כ"מנהיגי יהדות אמריקה", מבלי שהלכו לקלפי, אי פעם, לבחור בהם. בבית הלבן, בקונגרס, מושלי המדינות וראשי הערים, יודעים היטב כי הם יושבים לשולחן עם רודנים עשירים שנטלו לעצמם ארגונים ותארים בכוח ממונם - אין זה מעלה או מוריד להם, על כי "המנהיגים" הם גם תורמיהם הגדולים ובלעדיהם (כן!) לא יוכלו להיבחר. יחסם ליהודי החצר שלהם, זהה ליחסם לרודנים באפריקה, אמריקה הדרומית או אסיה, המשרתים את האינטרסים של ארה"ב והחברות הרב-לאומיות שלה.
האמריקאים הצופים בטלוויזיה, כמוהם הישראלים, רואים את האותות והמופתים בעיראק ומאמינים בניצחון הטובים על הרעים, ממש כמו בסדרות הפשע הנצחיות, המיוצרות בהוליוווד ובניו יורק ושולטות על המרקעים באמריקה וישראל. "השוד והביזה בבגדד הם הוכחה לרגשותיהם של העיראקים, נגד הרודנות שנפלה", אמר דובר הבית הלבן ארי פליישר, בתדריך היומי לעיתונאים ביום שישי שעבר. אף לא עיתונאי אחד, ביקש לדעת, אם זו היתה גם הסיבה לביזות ההמוניות, בליל העלטה בניו-יורק בשנות השבעים ובלוס אנג'לס בשנות השמונים, כשהתפרסמו התמונות של התעללות השוטרים ברודני קינג השחור... כמו בארה"ב גם בישראל, מאמינים הצופים בטלוויזיה של הוד-נשיאותו, שאנשי "החוק והסדר" סיימו את מלאכתם בהצלחה ויעברו עתה ל"זירת פשע" חדשה. המציאות היא כמובן אחרת אבל, למציאות אין מקום חשוב בהוויה האמריקאית. הנשיא רונלד רייגן, סיפר באחד מנאומיו על הפלישה לנורמנדי, בה השתתף בלחימה. האמת המגוחכת: הוא לא "לחם" אלא: שיחק בסרט הוליווודי על הפלישה... הנשיא דבליו בוש, לובש בגדי צבא להופעותיו המבוימות אך, את "ניסיונו" הצבאי, רכש ליד שולחן במשרדי המשמר הלאומי של טקסס, בו הוצב בעזרת קשריה העשירים של משפחתו, כדי להצילו משורות הלוחמים בוייטנאם.
אחוזי הצפייה בתוכניות הטלוויזיה על כלכלה ועסקים בטלוויזיה, כמו מספר הקוראים של העיתונים העסקיים ומדורי המשק בעיתונות - נמוכים להפליא. את "נפלאות" המשק והכלכלה בארה"ב אין מראים לנו בסדרות המוקרנות בזמן צפיית-שיא, אם בכלל, הוצאות המלחמה הענקיות, כבר בשלושת השבועות הראשונים שלה, מצטרפות לגירעון הענקי בתקציב הפדראלי ושל רוב מדינות ארה"ב. הנשיא בוש כמוהו כנתניהו שלנו, רואה בהפחתת המסים לעשירים את תרופת הפלא. נתניהו בונה את תקוותיו והבטחותיו, על מענקים וערבויות אמריקאיים, שיינתנו כאתנן להשלמת הפיכתה של מדינת ישראל לבסיס צבאי ומדיני של בוש, להפחדת ושיעבוד המזרח התיכון כולו, למטרותיה של וושינגטון להשתלטות וניכוס אוצרות הטבע של עיראק, איראן וארצות המפרץ.
זירת הפשע האמיתית היא בבירת ארצות הברית של אמריקה, בה זוממת חצרם של בוש האב והבן, להעשיר עצמה ב"שיקום" עיראק ואחריה, בתור להחרבה ושיקום: סוריה ואיראן, אליהן ינחו את הטילים ואת צבא השכירים שלהם, בני דלת העם האמריקאי. התקציב האמריקאי החדש, שאושר בסנט בשבוע שעבר, על חוד קולו המכריע של סגן הנשיא צ'ייני (שאינו חבר בסנט) - יעשה אמריקאים רבים לעניים מרודים ויגדיל את מספר המועמדים להתגייס לצבא הפולש וכובש - להביא את "החוק והסדר" לארצות רחוקות. כמו בסדרות הטלוויזיה האמריקאיות, אין לנו ספק שהפרק הבא לא יאחר לבוא, אלא אם כן ימאסו הצופים במתרחש לעיניהם ויביאו לסיומה של הסדרה כולה.
 אנו נמצאים בתקופה שבה לא ברור מהי ההגדרה הממצה את הווית החיים. ישנם הוגים ופילוסופים שטוענים כי בדיוק בגלל חוסר ההבנה הזה היכן אנו נמצאים, מה אנו צורכים ולמה אנו שואפים אנו כעת נמצאים בתקופה הפוסט-מודרנית, תקופה שבה אין אמיתות קבועות ואחידות, תקופה של שיחים שונים, תקופה המבטלת את ההיררכיות בין תרבות "גבוהה" ו"נמוכה" ובעלת תפיסות חיים שונות ומנוגדות שלכולן יש לגיטימיות אך גם כולן שואפות ונאבקות להיכנס למרכז ההוויה והתודעה של האדם בחברה. בתוך עולם מבולבל זה נראה כי ישנם עוד קולות שקוראים לחזור לתקופה המודרנית, תקופה שטוענת כי בעזרת המדע והחשיבה הרציונאלית נגיע לבסוף לאמת המוחלטת על המתרחש בחיים ...
|
|
הודעה לגולשים באתר
התוכן באתר זה קובץ ממגוון רחב של מקורות איכותיים וממספר גדול של אתרים מתחומים שונים וברובו אינו נכתב על ידנו אלא מצוטט כמו שהוא תוך מתן קרדיט ליוצריו על ידי הפניית הגולש. אנא זיכרו כי איננו אחראים לעדכניותו של המידע או לתכנים פוגעניים לכאורה מהסיבות הנ"ל ,למרות שאנו משתדלים לפרסם רק מאמרים מאומתים ומדוייקים. כמו כן, הכניסה לאתר זה מהווה הצהרה כי אתם מוותרים בזאת על כל דרישה משפטית כעת ולאחר הגלישה באתר וכי קראתם את ההקדמה הנ"ל והבנתם אותה על כל המשתמע ממנה. יחד עם זאת, אם מצאתם כתבה המפורסמת כאן ואשר לדעתכם פוגעת בכם באיזו שהיא צורה אנא צרו קשר עמנו בהקדם.
|