ללא עקבות

"ללא עקבות" היא סדרה משטרתית מופתית על יחידה לאיתור נעדרים, שמפתיעה בכל פרק מחדש.
סדרת טלוויזיה שחודרת ליחידה מיוחדת של ה-FBI בניו יורק, אשר עוסקת באיתור של נעדרים. זכרו! 72 השעות הראשונות הן השעות הקריטיות. לאחר מכן, אלוהים ישמור על נשמותיהם. עם אנת'וני לה-פאלייה (לנטנה) שזכה על הופעתו בפרס גלובוס הזהב.

את העונה השנייה של "ללא עקבות" אפשר לראות עכשיו בערוץ 10 במוצ"שים, ב-22:30 (בארה"ב יש כבר שלישית), ואת העונה הראשונה אפשר לראות בדי.וי.די; היא מגיעה במארז מהודק ודק להפליא, המכיל ארבעה דיסקים, כל אחד דו-צדדי, למרות שהם לא נראים כך.

מפיק העל הוא ג'רי ברוקהיימר, שלנוכח עבודותיו בשנים האחרונות כבר קשה להאשים אותו בכך שהוא מלך הפיצוצים והטעם הרע של הוליווד. תחת שמו רשומים גם "שודדי הקאריביים" 1, 2, 3 (כן, יהיה גם 3) וה"CSI"ים. אז נכון שהוא עשה גם את "המלך ארתור" ו"אוצר לאומי", ושהוא מכונת כסף בלתי ניתנת לעצירה, אבל אין סיבה לקחת ממנו את הדברים הטובים.

"ללא עקבות", מ-2002, מתארת את פעילות היחידה לאיתור נעדרים של האף.בי.איי. בתחילת כל פרק, לפני הכותרות, יש סצינה המציגה את הנעדר בדקות שלפני היעלמו. אחרי הכותרות מתחילה פעילות היחידה, המלקטת פיסות פיסות מחייו של הנעדר. מה שמדהים ומקסים ומטריד בכך זה כמה מעט יודעים למעשה הקרובים על האדם הנעלם, וכמה כל אחד, לא משנה בכמה אנשים הוא מוקף, הוא אי בודד ממש.

האלמנט המותח בכל פרק הוא שאף פעם אי אפשר לדעת אם הנעדר יימצא מת או חי. טוב, אולי אפשר קצת לדעת - נניח, אם מדובר בילד קטן, הסיכויים למצוא אותו בחיים גדולים יותר. ויש אפילו פרקים שבהם האי-ודאות נותרת גם בסוף, אבל בלי שתהיה מעיקה או מעצבנת, אלא בדרך אניגמטית שכזו, המתאימה לדמות שאותה חיפשו במהלך הפרק.

בראש היחידה לאיתור נעדרים עומד אנטוני לפלייה, הנקרא ג'ק מלון, ועכשיו יהיו כבר שלושה ג'קים בחיי הטלוויזיה העשירים שלנו במוצאי שבת: ג'ק באוור (קיפר סתרלנד) מ"24", מהשבוע גם ג'ק שפרד (מתיו פוקס) מ"אבודים" וכאמור ג'ק מ"ללא עקבות".

לג'ק יש בעיות בחייו הפרטיים, ולא פעם אפשר ליהנות משיחות טלפון עצבניות ודכאוניות שלו עם האישה שכבר לא אתו כל כך. לפלייה שיחק ב"לנטנה" כבלש, וב"בית האשליות" וב"מתוק ומרושע", וגם ב"Manhood", שעליו כתבתי בשבוע שעבר, וב"רצח מדרגה ראשונה"; פופי מונטגומרי - שמסיימת את העונה בקליף האנגר - המוכרת לנו מ"אהבה ויחסים אחרים", הגיעה היישר מהמיני-סדרה "בלונד", שם שיחקה את מרילין מונרו, ושערה הטו-מאץ' בלונדיני זעזע את כל הצוות, אבל היא הבטיחה לטפל במפגע; האישה השנייה בצוות היא ויוויאן, מריאן ז'אן בפטיסט, שחורה ואמהית, ששיחקה ב"סודות ושקרים" וב"לונדון הורגת אותי"; ושני היפהפיים הם אנריקה מרסיאנו כדני, שאם מתעקשים אפשר לראות אותו עכשיו ב"איזה מין שוטרת 2", ואריק קלוז כמרטין.

בדומה ל"24", אבל לא באותה אינטנסיביות, גם כאן מתקתק השעון, וההיגיון הוא שהשעות הראשונות הן קריטיות לאיתור - ממש כמו בזירת פשע, כך גם בהתחקות אחר עקבותיו של נעדר. דומה שראינו כבר הכל בסדרות פשע - פענוחים, משטרה ואף.בי.איי - אבל "ללא עקבות" טוענת הכל מחדש בתשוקה, אדרנלין ועניין. אחד האלמנטים הוויזואליים שבהם משתמשים להמחשת ההיעלמות הוא דיזולב - זאת אומרת, אדם נמצא בנקודה מסוימת בפריים, ופתאום הוא נעלם. זה מוסיף לתחושה המטרידה והמאיימת. בנוסף, ישנם גם שחזורים בפלאשבקים של רגעים מחיי הנעדרים, וכל אלו משלימים את הפאזל.

העלילה מתרחשת בניו-יורק, אבל מצולמת בלוס-אנג'לס, וכמו תמיד כשמספרים על המפגש הזה בין החופים, צריך להקפיד שהאור הבוהק של אל.איי לא ישתקף בחלונות ובמבנים. על כך, ועל ההפקה בכלל, אפשר ללמוד בשני הסרטונים המצורפים. לפרקי הפתיחה והסיום יש ערוצי פרשנות עם היוצר האנק סטיינברג (שכתב סרט טלוויזיה על מיקי מנטל, שחקן הבייסבול האגדי, ועוד אחד על רוברט קנדי, אח של) ועם המפיק בפועל אד רדליך, בהתאמה. עוד בתוספות סצינות שלא שודרו וגירסה מורחבת לפרק הסיום, שאותה לא ראיתם כשהסדרה שודרה. כדי לא לחטוא לאמת מלווה את "ללא עקבות" יועץ של האף.בי.איי, והאמת, כידוע, נמצאת אי שם. בסוף מגיעים אליה.

"ללא עקבות" פונה לכל החרדות העמוקות שלנו: מה יקרה אם איעלם, מה יגלו עליי, מי ישים לב שאינני והאם ימצאו אותי. מה, אתם לא חושבים על זה בכלל? אה, או.קיי, לא חשוב, לא אמרתי כלום.