סיינפלד

סיינפלד (Seinfeld) היא קומדיית מצבים (סיטקום) טלוויזיונית אמריקנית אשר שודרה מה-5 ביולי 1989 עד ה-14 במאי 1998. התוכנית נוצרה על-ידי לארי דייוויד וג'רי סיינפלד, הופקה על-ידי Castle-Rock Entertainment (שהייתה אז בניהולו של השחקן והמפיק רוב ריינר) והופצה על-ידי Columbia Pictures Television (כעת Sony Pictures Television).

בהיותה אחת מהתוכניות הפופולריות ורבות ההשפעה של שנות ה-90 בארצות הברית, היא ממצה בתוכה את התרבות האירונית והאנוכית של העשור. ב-2002, עיתון הטלוויזיה TV Guide פרסם רשימה של 50 תוכניות הטלוויזיה הגדולות של כל הזמנים, ודרג את "סיינפלד" במקום הראשון.

ג'רי סיינפלד משחק בסידרה את הדמות הראשית, אשר קרויה על שמו ומבוססת בצורה כמעט מוחלטת על חייו. בהתאם לכך רוב האירועים בסדרה מתרחשים בדירתו של ג'רי בחלק המערבי העליון של מנהטן, ניו יורק. בסדרה מוצג צוות דמויות המורכב מחבריו ומכריו של ג'רי - קוזמו קריימר (מייקל ריצ'רדס), ג'ורג' קוסטנזה (ג'ייסון אלכסנדר) ואיליין בניס (ג'וליה לואי-דרייפוס).

התוכנית נודעה היטב בתואר "התוכנית על כלום" (ביטוי אשר הוטבע בסדרה עצמה, מתוך פרק בו מתוארים נסיונותיהם של ג'ורג' וג'רי ליצור רעיון לקומדיית מצבים), מכיוון שעיקר הקומדיה היה מבוסס סביב פרטי-הפרטים הזניחים של חיי היום-יום, ולרוב עֶרֵב התנצחויות קטנוניות ומזימות מפורטות על-מנת להשיג יתרון, ולו הקטן ביותר, על פני אנשים אחרים. סיינפלד עצמו מספר שהרעיון הראשוני שלו - והסיבה לקטעי הסטנד-אפ שסיימו כל תוכנית - היה שהתוכנית תהיה מבוססת על הדרך בה קומיקאי מלקט חומר עבור המופע שלו. כמו כן, הדמויות תוארו כאנוכיות ולא-מוסריות לחלוטין; התוכנית בלטה על ידי תיאור מאפיינים אלה בצורה קומית. (עם זאת, כדאי לשים לב שהמוטיב המשותף לכל הדמויות הוא נסיונותיהן לעשות דברים נחמדים עבור אנשים, רק כדי לקבל תוצאה הפוכה ולא רצויה.) בניגוד לסיטקומים אחרים, היוצרים השתדלו שלא לשקוע בסצינות סנטימנטליות, מה שנתן לסדרה את הטון המיוחד, הקר והציני שלה. יוצרי הסדרה בצעו מאמץ להציג פעילויות של אנשים אמיתיים, במקום הדמויות הדמיוניות והאידאליות הנראות לעתים קרובות בטלוויזיה. זאת, למרות שרבות מעלילות הסדרה כוללות שרשרת אירועים סבוּכה, ולעתים מחזורית, אשר מתאחדת בסוף בכדי ליצור אירוניה גדולה.

ג'וליה לואי-דרייפוס בתפקיד איליין, וג'רי סיינפלד בתפקיד עצמותוכניות טלוויזיה קודמות היו מבוססות כמעט תמיד על משפחה או עמיתים לעבודה, אך "סיינפלד" מבססת את עצמה בתור דוגמה נדירה לסיטקום בו אף אחת מהדמויות לא הייתה קשורה בקשר דם לאחרת, או הועסקה באותו בניין או עסק. למעשה, דמויות רבות לא הועסקו כלל.

בתחילתה וסופה של כל תוכנית, הוצג סיינפלד כאשר הוא מגיש קטעי סטנד-אפ פרי עטו, אשר קשורים לנושאי האירועים המתוארים בעלילה. ניתן לראות כי ההבדל בין השחקן ג'רי סיינפלד לבין הדמות המגולמת על-ידיו מטושטש בכוונה תחילה. בעונות מאוחרות יותר, קטעי הסטנד-אפ האלה הופיעו בתדירות נמוכה יותר. כל הדמויות הראשיות עוצבו לפי מכרים בחיים האמיתייים של ג'רי סיינפלד או לארי דייוויד. למעשה, רבות מהעלילות מבוססות על מקרים מקבילים בחיים האמיתיים - כגון הנאצי של המרק (מבוסס על אל יאגנה) וג'יי פיטרמן מהקטלוג של ג'יי פיטרמן.

עוד הפרה של המוסכמה הפיקטיבית של בידוד הדמויות מהשחקנים המגלמים אותן, והפרדת עולם הדמויות מעולמם של השחקנים והקהל, הייתה עלילה מתמשכת שעסקה בתפקיד הדמויות בקידום תוכנית סיטקום טלוויזיונית בשם "ג'רי". "ג'רי" דמתה מאוד ל"סיינפלד" בכך שסיינפלד שיחק את עצמו, והתוכנית הייתה מבוססת "על כלום". "ג'רי" הוצגה לעולם לראשונה בסיום העונה ב-1993, בפרק שנקרא "הפיילוט". העלילה המתמשכת, ביחד עם דוגמאות נוספות של אזכור-עצמי, הובילו רבים מהמבקרים להצביע על טבעה הפוסט-מודרניסטי של הסדרה.

התוכנית הוצגה לראשונה תחת השם "סיפורי סיינפלד" (The Seinfeld Chronicles - זהו גם שם הפיילוט, לו ניתן שם נוסף מאוחר יותר: "Good News, Bad News") ביום חמישי, 31 במאי, 1990 ברשת NBC. סיינפלד לא נחלה הצלחה מיידית. לאחר שידור הפיילוט, ב-5 ביולי, 1989, לא היה נדמה שהתוכנית עומדת להיבחר על-ידי NBC, והיא הוצעה לרשת Fox. האחרונה סרבה להצעה לבחירת התוכנית. רק הודות לריק לודווין - ראש מחלקת התוכניות הליליות והאירועים המיוחדים ב-NBC, שהעביר כספים מתקציבו - ארבעה פרקים נוספים צולמו. לאחר 9 שנים בהן שודרה ו-180 פרקים שצולמו, פרק הסיום של "סיינפלד" שודר ביום חמישי, 14 במאי, 1998. הוא נצפה על ידי קהל עצום, המוערך בכ-76 מיליון צופים. ג'רי סיינפלד מחזיק בשיא "השחקן שסרב להכי הרבה כסף" לפי ספר השיאים של גינס, מכיוון שסרב להצעה להמשך התוכנית עבור 5 מיליון דולרים לפרק. כמו כן, הוא מחזיק בשיא "השכר השנתי הגבוה ביותר לשחקן טלוויזיה אי פעם"[1]. הסדרה עצמה מחזיקה בשיא "מחירי הפרסום בטלוויזיה הגבוהים ביותר"[2]. בה בעת השחקן של הדוד ליאו, לן לסר, קיבל עשרת אלפים דולר לערך כפיצויים לאחר שגילח את גבותיו לפרק מסוים בסדרה.